מזן נ' לוג טק תקשורת בע"מ ואח'

פסק דין

משלוח הודעות דוא"ל בניגוד להוראות "חוק הספאם"; משלוח הודעות דוא"ל שאינן מתייחסות למוצר מסוים או שירות נתון שרכש הנמען מהמפרסם או שנוהל לגביו משא ומתן לרכישתו אשר משוגר על-ידי "מפרסם מקצועי"; הימנעות הנמען מלשגר למפרסם הודעה בדבר סירובו לקבל דברי פרסומת – אלו הסוגיות העומדות במוקד התביעה שלפניי.

הצדדים ועיקרי טענותיהם:

התובעת טוענת שהיא קיבלה לתיבת הדואר האלקטרוני הודעות שונות, אשר נשלחו על ידי הנתבעת 1 ונועדו לפרסם מוצרים או שירותים שונים המתייחסים לפעילותם של הנתבעים 2–15. התובעת מסתייגת מעצם שיגור ההודעות אל תיבת הדואר שלה, על כן הוגשה על ידה התובענה. התובעת לא הודיעה לנתבעת 1 על סירובה לקבל הודעות שונות.

הנתבעת 1 טוענת שהיא בעלת רישיון מאגר מידע והיא עוסקת בשיווק באמצעות האינטרנט. היא פועלת לאיסוף כתובות דוא"ל באמצעות אתרי אינטרנט שהיא הקימה, המעניקים שירות לציבור בחינם, כאשר גולש המבקש להיעזר בשירותיה הניתנים בחינם מוסר את כתובת הדוא"ל שלו כ"שכר" עבור השירות. כך על פי הנטען עשתה גם התובעת (אשר מפעילה בעצמה בלוג באינטרנט). הנתבעת תיארה בפירוט את אופי פעילותה (הצגת שידורי RSS מאתרים בארץ ובעולם), כאשר נטען שהתובעת 1 נרשמה במהלך שנת 2011 לקבלת התראות מהאתר שהנתבעת 1 מפעילה ביחס לשידורים המתייחסים לבלוג שהיא מנהלת. נטען שבעת הרישום לאתר התובעת אישרה את התקנון של האתר, כאשר בתקנון ישנה הוראה בדבר הסכמה של הנמען לקבלת דוא"ל פרסומי. היינו – התובעת נתנה הסכמה לקבלת דוא"ל מהנתבעת 1. הנתבעת 1 מבקשת לייחס חשיבות משמעותית לעובדה שהתובעת נמנעה מלהודיע על סירובה לקבל הודעות שונות. נטען שהוראות חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן – "חוק התקשורת") פוגעות בחופש העיסוק של הנתבעת 1, על כן יש ליתן להוראות כאמור פרשנות סבירה והולמת, אשר תקטין את הפגיעה בחופש העיסוק של הנתבעת 1. הנתבעת 1 מפנה לדין זר לפיו יש לחייב שולח "דואר זבל" רק לאחר שהנמען ביקש את הסרתו מרשימת התפוצה, ולאחר שחלפו 10 ימי עסקים מהיום בו ביקש את הסרתו.

הנתבעות 3 ו - 11 נמחקו מכתב התביעה; הנתבעות הנוספות: 2 (5 פרסומים), 4 (4 פרסומים), 5 (פרסום אחד), 6 (פרסום אחד), 7 (פרסום אחד), 8 (שני פרסומים), 9 (3 פרסומים), 10 (2 פרסומים; הוצגו אומנם שלושה פרסומים, אולם אחד מהם לא מתייחס לנתבעת 10), 12 (פרסום אחד), 13 (2 פרסומים), 14 (פרסום אחד) ו – 15 (פרסום אחד), טענו בכתבי ההגנה מטעמן, בעיקרם של דברים, להיעדר אחריות מטעמן לפרסום, בשים לב לעובדה שהן רכשו שירותי פרסום מהנתבעת 1 או ממשרדי פרסום אשר הסתייעו בשירותי הנתבעת 1, כאשר הותנה על ידן שלא ייעשה כל פרסום המנוגד להוראות הדין, וממילא – הן לא שיגרו "דבר פרסומת" באופן ישיר לתובעת. נטען שהנתבעות כאמור פועלות באמצעות ספקים האמונים על פרסום על-פי רשימות תפוצה ומאגרים מורשים בלבד, הפועלים בהתאם לחוק. נתבעות אחדות טענו שהן כלל לא מכירות את הנתבעת 1. חלק מהנתבעות התייחסות לעובדה שלא נשלחה אליהן הודעת סירוב.

דיון והכרעה:

הדין:

סעיף 30א לחוק התקשורת קובע כדלקמן:

"(ב) לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה.

(ג)על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי מפרסם לשגר דבר פרסומת כאמור באותו סעיף קטן אף אם לא התקבלה הסכמת הנמען, בהתקיים כל אלה:

(1)הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן (ב);

(2)המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת כאמור, דרך כלל או מסוג מסוים, והנמען לא עשה כן;

(3)דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות האמורים בפסקה (1)".

המונחים "דבר פרסומת" ו – "מפרסם" מוגדרים בסעיף 30א לחוק התקשורת כדלקמן:

"דבר פרסומת" – "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת";

"מפרסם" – "מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר; לעניין זה, לא יראו כמפרסם מי שביצע, בעבור אחר, פעולת שיגור של דבר פרסומת כשירות בזק לפי רישיון כללי, רישיון מיוחד או מכוח היתר כללי, שניתנו לפי חוק זה".

סעיף 30א(י) לחוק התקשורת מסמיך את בית המשפט לפסוק בשל הפרת הוראות חוק התקשורת פיצויים לדוגמה שאינם תלויים בנזק, בסכום שאינו עולה על 1,000 ₪ בשל כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להוראות חוק התקשורת. אשר לשיקולים בפסיקת שיעור הפיצוי נקבע בסעיף 30א(י)(3) לחוק התקשורת כדלקמן:

"בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים המפורטים להלן, ולא יתחשב בגובה הנזק שנגרם לנמען כתוצאה מביצוע ההפרה:

אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו;